<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ז</h1>
<h2>דף כב:</h2>
מצות עשה לעבוד בעבד כנעני לעולם שנאמר (ויקרא כ"ה מ"ו) לעולם בהם תעבודו (ע"פ רמב"ם מנין המצות עשה רל"ה). וקונה את עצמו לחירות בכסף או בשטר או בראשי אברים (ע"פ רמב"ם עבדים פ"ה ה"א). כיצד קונה את עצמו בכסף כגון שנתן אחד לרבו מעות ואמר לו על מנת שיצא עבדך [בהן] לחירות כיון שקיבל הרב [את ה]כסף או שוה כסף יצא [העבד] לחירות, וכן אם נתן [אחד] לעבד מעות ואמר לו על מנת שאין לרבך רשות בו לרב ששת (קידושין כ"ג ב'), ולרבי אלעזר על מנת שתצא בהן לחירות אם רצה האדון לקבל המעות יצא העבד לחירות ואם לא ירצה לא קנה [העבד] המעות שלא נתן לו אלא על מנת שיצא בהן לחירות (עי' רמב"ם שם ה"ב). ובירושלמי (קידושין דף י"ג א') גרסינן דעבד אינו מקבל מתנה מרבו לעצמו אבל מקבל מתנה מאחר לאחר ומאחר לרבו. כיצד בשטר כתב לו על הנייר או על החרס הרי אתה בן חורין הרי אתה לעצמך ומוסר לו [את] השטר בפני שני עדים או שהיו עדים חתומים בו ומסר לו בינו לבינו הרי זה יצא לחרות שהרי גיטו וידו באין כאחד (ע"פ רמב"ם שם ה"ג ע"ש).
<h2>דף כד:</h2>
כיצד בראשי איברים, המכה [את] עבדו בכוונה וחסרו אחד מכ"ד איברים שאינם חוזרים יצא לחירות וצריך גט שיחרור (רמב"ם עבדים פ"ה ה"ד). שהלכה כרבי עקיבא מחבירו שאומר כן ואין הלכה כדברי המכריעין שאומרים שבשן ועין אין צריך שאין הלכה כדברי המכריע אלא במתניתין אבל בברייתא לא כדאיתא בפרק כירה (שבת מ' א') וכן פסק רב אלפס (קידושין דף ט' א'). אם כן למה [לא] נאמר בתורה [אלא] שן ועין לדון מה שן ועין מומין שבגלוי ואי[נ]ן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינם חוזרים, אבל המסרס עבדו בבצים והם נתוקים בכיס או חתך לשונו אינו יוצא לחירות אליבא דרבנן (כ"ה א') שאינן מומין שבגלוי וכן המפיל שן קטן אינו יוצא לחרות שהרי סופו לחזור (ע"פ רמב"ם שם ע"ש ובכס"מ). ואינו יוצא בראשי איברים אלא עבדים שמלו וטבלו שהרי ישנן במקצת מצות אבל עבד שהוא בגיותו אינו יוצא בראשי אברים, ואלו הן ראשי אברים שאינם חוזרין עשרים ראשי אצבעות ידים ורגלים ושני ראשי האזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי דדים שבאשה (רמב"ם שם ה"ה). היתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא [בה] לחירות שהרי חסרו איבר (רמב"ם שם ה"ו). ואינו יוצא לחרות עד שיתכוין שנאמר ושחתה עד שיתכוון לשחתה. הלכות שהזכרנו הם במסכת קידושין פרק קמא.
ובמסכת גיטין פ"ק (ט' א'—י' ב') מוכיח כי בששה דברים שוים שחרורי עבדים לגיטי נשים ובשאר דברים הרי הן ככל השטרות, ואלו הן הששה דברים, פסולים בערכאות של גוים, וכשרים בעד כותי, וצריכין כתיבה לשם המשוחרר עצמו, ואין נכתבים במחובר, ואין עידיהן חותמין אלא זה בפני זה, ואחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא, כיצד כל השטרות העולין בערכאות של גוים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, וכל שטר שיש עליו אפילו עד אחד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים שהן כשרים בעד אחד ישראל ועד אחד כותי והוא שיהיה הכותי חבר, ובזמן הזה נתקלקלו הכותיים והרי הם כגוים לכל דבריהם (ע"פ רמב"ם עבדים פ"ו הל' ה'—ו') ואמר בירושלמי (ע"ז דף ל"ד א') כותאי דקסרי קלקלו מעשיהם והתירו להלוותם בריבית. בגט אשה הוא אומר וכתב לה לשמה ובגט שחרור הוא אומר או חופשה לא נתן לה, בגט אשה הוא אומר וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא נתינה יצא הכותב במחובר ואח"כ קוצץ שהרי מחוסר קציצה ונתינה ובגט שיחרור הוא אומר לא ניתן לה שלא יהא מחוסר אלא נתינה, ואחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים אין חותמין עידיהם אלא זה בפני זה ובארנו זה בהלכות גיטין (עשה נ' דף קל"ב ד' בד"ו), וכיצד הם שוין למוליך ולמביא שהמביא גט שחרור בא"י אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ובחוצה לארץ אם אין עדים מצויין לקיימו ואמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם זהו קיומו ואם בא האדון ועירער אחר כך אין משגיחין בו כמו בגיטי נשים וכשם שהאשה עצמה מביאה גיטה ואינה צריכה לקיימו הואיל והגט יוצא מתחת ידה כך העבד ששטר שחרור יוצא מתחת ידו אינו צריך לקיימו (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ו'—ז').
<h2>דף סז:</h2>
ישראל שבא על שפחה כנענית אע"פ שהיא שפחתו הרי זה הולד [עבד] כנעני לכל דבר (רמב"ם עבדים פ"ט ה"א ע"ש). וכן גר תושב או גוי שהוא כבוש תחת ידיך או אחד משאר אומות יש לו למכור עצמו לישראל לעבד והרי הוא כעבד כנעני לכל דבר וכן מוכר בניו ובנותיו שנאמר מהם תקנו וממשפחתם אשר עמהם וגומר וכל אחד מאלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש). תניא בפרק האומר (קידושין ס"ז ב'), אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו הרי הבן עבד כנעני שנאמר אשר הולידו בארצכם, אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות הרי אין הבן עבד (רמב"ם שם ה"ג ע"ש בכס"מ ובנו"כ). בפרק השולח (גיטין ל"ז ב') אמר ריש לקיש, גוי שקנה גוי לעבדות לא קנה גופו ואין לו בו אלא מעשה ידיו אעפ"כ אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל (רמב"ם שם ה"ה).
